Fingerprinting By Employers (Hebrew)

ארצי/ מסירת טביעת אצבע למעסיק

בית הדין הארצי קבע במקרה זה, כי דרישה של עירייה מעובדיה למסירת טביעת אצבע לשם שימוש במערכת נוכחות ביומטרית ללא הסכמתם לא עמדה בדרישות החוק והפסיקה. בית הדין עמד על הדרכים האפשריות להכשרת דרישה כזאת.

העירייה דרשה, תוך איום בשלילת שכר, מעובדות לבצע רישום נוכחות באמצעות שעון נוכחות ביומטרי, ללא הסכמת העובדות וללא כל היוועצות עם ארגון העובדים היציג. לאחר שהעירייה הפסיקה לשלם משכורות למספר עובדות שסירבו לדרישה החדשה, נפתחו הליכים משפטיים על ידי ארגון העובדים היציג. בהמשך להחלטה של בית הדין האזורי שאישרה את הדרישה של העירייה, הוגש הערעור לבית הדין הארצי.

בית הדין הארצי קבע כי העירייה לא הייתה רשאית לחייב את העובדות למסור את טביעות אצבעותיהן ולא הייתה רשאית להפעיל כל סנקציה נגד המסרבות לכך. בית הדין קבע שדרישת העירייה היא פגיעה שלא כדין בזכותן לפרטיות ובזכותן לאוטונומיה על גופן, ומהווה הפרה מצד העירייה של חובות