התובענה
הייצוגית –
ובשנים
האחרונות
גם אחותה
"הנגזרת",
שתיהן סוגי
הליכים
המנוהלים
באמצעות
"נציג" –
היא אולי
התופעה
המשפטית
הדרמטית
ביותר בשדה
המשפט
האזרחי
בעשור
החולף.
היצור
המשפטי הזה
– בן חורג
וחריג
לשיטה
האדברסרית
– "נולד"
בפסיקה
בשנות
השישים;
התגלגל
לתקנה 29
לתקסד"א;
משם
לסעיפים
פרטיקולריים
במספר
חוקים
צרכניים
בשנות ה-90 ;עד
שנחקק
לכבודו חוק
תובענות
ייצוגיות,
לפני קצת
יותר מעשור
)ב-2006 ,)שהתיימר
להסדיר
באופן מלא
את תוכנו
ואת תוכנת
ההפעלה
שלו.
חוק
תובענות
ייצוגיות
הפך את
התובענה
הייצוגית
מכלי משפטי
מצומצם
יחסית
לתופעה
ששטפה את
השוק -
המשפטי
והמסחרי.
תופעה שהיא
בראש
וראשונה
משפטית, אך
לא פחות מכך
גם כלכלית,
חברתית
ואפילו
תרבותית.
בעשור
האחרון,
שהוא עיקרה
של התקופה
שלאחר
חקיקת החוק,
הגיעה
התובענה
הייצוגית
לשיא
פריחתה. מכ-300
הליכים
שנפתחו
בשנת 2009 ,לשיא
של כ-500,1
הליכים
בעיצומו של
העשור )בשנת
2016 ,)וקרוב ל-000,11
הליכים
בעשור
כולו.