ערוץ
הבחירות של
מקור
ראשון
היו
ימים
שמערכות
הבחירות
געשו סביב
נושא
ירושלים:
תחולק או לא?
תתחרד או לא?
תהיה חומה
או לא? תחוזק
או לא?
נלחמים
כייאות
בטרור או לא?
העמדות
בעניינה
בערו
בעצמות
המתמודדים,
ובמתמודדים
היו
ירושלמים
בעלי מעמד:
בגין וברעם,
מרידור
ואולמרט,
נבון
ובר־און.
היו ימים.
מאז נמוג
העניין
בבירת
ישראל,
המנהיגות
הירושלמית
ירדה מהבמה,
ועיקרה ירד
מהעיר.
רשימות
המועמדים
לכנסת ה־21
מלמדות (על
בסיס
הסקרים)
שירושלמים
מעטים
עתידים
לשבת בכנסת,
ורובם
מהמפלגות
החרדיות,
שבהן
כמחצית
המועמדים
למקומות
ריאליים הם
ירושלמים.
בסך הכול,
ירושלים לא
תזכה
לייצוג
התואם את
חלקה היחסי
באוכלוסייה.
במפלגות
הערביות,
שאין בהן
ולו מועמד
אחד תושב
העיר, בימין
החדש של בנט
ושקד,
בישראל
ביתנו של
אביגדור
ליברמן,
בבית
היהודי של
רפי פרץ,
במרצ של תמר
זנדברג,
בכולנו של
משה כחלון,
בגשר של
אורלי
לוי־אבוקסיס
ובמפלגת
העבודה של
אבי גבאי –
בכל אלו אין
אף ירושלמי
במקום
ריאלי. רק
האיחוד עם
גנץ מחבר
ליאיר
