בשנת 2007 נכנס
לתוקפו
החוק
לסילוק
ולמחזור
צמיגים,
תשס"ז – 2007
(להלן:
"החוק"),
אשר הטיל על
ספקי
הצמיגים
בישראל
(יצרנים
ויבואנים
של צמיגים
חדשים) את
החובה
לאסוף
ולמחזר את
מרבית
הצמיגים
המשומשים
אשר שיווקו
בישראל.
הצורך
בחקיקתו של
החוק נבע
מההכרה
בדבר
ההשלכות
והבעיות
האקולוגיות
הנגרמות
כתוצאה
מפסולת
הצמיגים
המשומשים.
הצמיגים,
העשויים
חומרים
בלתי
מתכלים
ושאינם
ניתנים
לדחיסה,
תופסים
שטחים
נרחבים ואף
יוצרים
חללים
המשמשים
כמקום
להצטברות
אשפה
ונוזלים
ומהווים קן
לגידול
יתושים.
הצמיגים
מורכבים
מחומרים
רעילים
והטמנתם או
שריפתם,
מביאה
לזיהום
האוויר,
הקרקע ומי
התהום.
ברחבי
העולם כמו
גם בישראל
פותחו מספר
שיטות
לטיפול
בצמיגים
המשומשים.
השיטה
הנפוצה
ביותר
בישראל
למיחזור
צמיגים היא
הגריסה,
אותה ניתן
לבצע בעזרת
טכניקות
שונות,
המתבססות
על תהליכים
מכאניים,
פיזיקליים
או כימיים.
לכל טכניקה
חסרונות
ויתרונות,
אשר באים
לידי ביטוי
באיכות
החומר
המופק
ועלות
ביצוע
התהליך.
החומרים
העיקריים
מהם